עוד כשהייתם ילדים, התחלתם להציב אחד לשני תנאים: "אני אתן לך במבה בתנאי שתתן לי ביסלי", וגם התרגלתם לשמוע כל מיני תנאים מההורים שלכם, כמו "אני אקנה לך ארטיק רק אם תהיה ילד טוב". התנאים האלו הם דרך למשא ומתן בין שני הצדדים, והם ממש לא מסתיימים רק בגילאי הילדות. כחלק מהסכמים של שותפות עסקית, למשל, ניתן לבחור כל מיני סעיפים שיגדירו תנאים שונים, שלפיהם יצטרכו הצדדים לפעול ברגע של מחלוקת או רצון לסיום היחסים ביניהם. ניתן להבחין בשני סעיפים בולטים במיוחד, ששמם תניית בוררות ותניית שיפוט, וכעת נבין מה ההבדלים בין שניהם.
מהי תניית בוררות?
כשמדברים על תניית בוררות, מדברים על סעיף שבו שני הצדדים קובעים, בהסכם עבודה למשל, שאם וכאשר היחסים שלהם יעלו על שרטון, ובהתאם הם לא יוכלו להמשיך לעבוד יחד או להבדיל ירצו להמשיך לעבוד ביחד תוך כדי סיום המחלוקות שהתעוררו ביניהם, הם יפנו באופן אוטומטי להליך בוררות, שייבחר על פני כל הליך הליך.
תניית בוררות מבטיחה ששני הצדדים מחוייבים להליך הבוררות, יימנעו מלגשת לבית המשפט, וכן יקבלו את החלטתו של הבורר בדיוק כפי שהיא, ללא עוררין או סימני שאלה.
ולעומת זאת, מהי תניית שיפוט?
תניית שיפוט עוסקת בהליך אחר לחלוטין, הליך שמתנהל בין כתלי בית המשפט. סעיף תניית שיפוט מורה על הצדדים לפתור מחלוקות או לסיים את היחסים המשותפים בבית המשפט, ותחת סעיף זה גם ייקבע המיקום של בית המשפט שיעסוק בעניינם.
למעשה, מדובר כאן על שתי גישות שונות – האחת, תניית בוררות, נמנעת מלהפוך את הדיון לדיון משפטי, ומשאירה אותו במסגרת של דיון בין הצדדים בליווי וסיוע של גורם נוסף, ואילו השניה, תניית שיפוט, בוחרת בבית המשפט באופן אוטומטי בתור הגורם שעליו תוטל הסמכות לקבוע בעניין הסכסוך שבין הצדדים.
תניית בוררות או תניית שיפוט – מה עדיף?
התשובה לשאלה הזו היא אינדיווידואלית לחלוטין, וקשורה במערכת היחסים של שני הצדדים, החוזה שנחתם ביניהם ועוד. חשוב לציין ששתי הדרכים יכולות להיות ברגע האמת, אך מביאות איתן אופי ומאפיינים שונים לחלוטין, ועל כן חשוב שתשקיעו מחשבה מוקדמת לפני שתבחרו באחת מהן.
כתבות נוספות
